top of page

שחור ולבן/ נועה ארגון כהן

לאחרונה, אני שמה לב לניגוד הגדול בין סיפורי ההנקות הכה מיוחדים ושונים שאני נתקלת בהם, לבין החשיבה על הנקה בקרב האוכלוסייה.
רבות מהנשים, ואני מאמינה שגם גברים במשפחה, חושבות (וגם חושבים...) שיש דרך אחת להניק. שאצל כל הנשים, החוויה היא אותה חוויה. אם אמא אחת הניקה כך, שאבה כך, והתינוק שלה הגיב בדרך שלו, אז בוודאי גם החוויה שלי כאמא מניקה צריכה להיראות כך, להרגיש כך, ואם היא לא, משהו לא בסדר, כנראה.
ואז המסקנה המהירה היא: כנראה שאין לי חלב, כנראה שהוא לא מספיק לתינוק שלי שנולד גדול מאד וכו' וכו', ואין ברירה אלא להפסיק להניק.

יש נשים ששלב זה מגיע אצלן מאד מוקדם, אולי עוד בימים הראשונים בבית החולים, כשהן עושות את צעדיהן הראשונים לתוך העולם המופלא הזה, וישנן אחרות שחוות משבר זה אחרי שבועיים, חודש או אף 3 חודשים.
ישנן, שאף מן ההתחלה הן ספקניות. אינן מאמינות, מסיבות שונות, שיהיה להן מספיק חלב בשביל תינוקן, ואז הדרך מאד מהירה למסקנה המתבקשת.
יש שעוברות את השלב הזה. אף נעזרות בנשות המקצוע, ואז לאחר כמה חודשים של חוויה נפלאה ומספקת עם תינוקן, מגיעה העת לחזור לעבודתן, והן, אפילו אינן שוקלות להתייעץ עם אשת המקצוע שעזרה להן בתחילה, כי הן אינן רואות אופציה של שילוב בין הנקה וקריירה, ולכן גומלות את תינוקן מאד מהר לאחר החזרה לעבודה או אף כהכנה, לפני החזרה לעבודה.

אני חושבת, שבלי לשים לב, אמהות קופצות למסקנות חותכות כאלה בלי חשיבה מעמיקה שקדמה להן. הדבר מזכיר לי חשיבה על דברים שזרים לנו. כשאנחנו חושבים על סינים, הם כולם נראים לנו מאד דומים. אנו לא מסוגלים, בעצם, לחשוב עליהם באופן אחר כי אין לנו מידע מוקדם שיעזור לנו. אנחנו פשוט לא מכירים אותם. ואם נצטרך לגבש דעה עליהם, אז ללא היכרות מוקדמת עם כמה מהם, סביר שהיא תהיה אחת משתי אפשרויות בלבד. שחור או לבן.
באופן דומה, רבות מתייחסות, לפי הרגשתי, להנקה. כאל תחום זר, לא ידוע.

ההסבר שלי הוא שהדור המניק בארץ צעיר עדיין, ורבות הן הנשים המגיעות לשלב ההורות (מלבד, אולי, נשים שגדלו במושב או קיבוץ), מבלי שצברו במהלך חייהן חוויות הנקה כצופות מן הצד. לא כילדות, לא כנערות מתבגרות ולא כבוגרות. הן לא צפו באימן מניקה את אחיותיהן ואחיהן, או בדודתן, או באישה ברחוב חולצת שד ומניקה את תינוקה. סביר להניח שספורים הם המקרים אותן הן זוכרות.
השלב הזה של הלמידה השקטה הזו וההפנמה של התנהגויות נורמטיביות, שהוא כה טבעי ומתרחש אצל כל אחד ואחת מאיתנו בשלבים מוקדמים ומאוחרים בחייו, הינו קריטי לדרך בה אנו חושבים על דברים.
כדי לפתח חשיבה מורכבת לגבי כל נושא, אנחנו צריכים לחוות אותו באופן ישיר או עקיף, כאמור.
אז אנחנו יכולים לראות הרבה דוגמאות לחוויה האחת, ואנחנו מפנימים את כולן כאפשריות, אנחנו מהרהרים בנושא בכל שלב התפתחותי שלנו כאנשים, מגבשים דעה, משנים אותה, מפתחים אותה עם השנים, וחשיבתנו על הנושא הופכת להיות מורכבת ועשירה. ההיפך מחד-גונית.    

ואכן, דרך ההנקה, כדרך הטבע, אינה אחת. היא משתנה ללא הרף, מסוגלת להתאים עצמה לשינויים, לאילוצים שונים.
הנקה היא אינטראקציה, שנבנית בין האם לתינוקה. קשר ייחודי שהתחלתו, התפתחותו וסיומו אינדיבידואלי מאד.
אמנם, אני בטוחה שאמהות מישראל, אמריקה, אפריקה, הודו או טיוואן יוכלו למצוא נושא שיחה משותף אם ידברו על הנקה, כי כל אחת ואחת תבין על מה השנייה מדברת. בכל זאת, יש בסיס דומה ומקשר בין החוויות.
אך,
כמו שלא תמיד כדאי לקחת את העצות שחברה נותנת לי על ענייני אהבה וזוגיות, וליישם אותם על הקשר שלי  הייחודי עם בן זוגי,  כי אין דרך אחת שמתאימה לכולם ומתרחשת באותו אופן אצל כולם,
כך גם בקשר המיוחד הזה. אפשר תמיד לשתף חוויות, ליהנות מנושא השיחה המחבר אפילו בין אמהות זרות, לשמוע על אופן ההתמודדות של אחרות עם ההתחלות, עם הבעיות והקשיים ולשתף גם בהנאות!
אבל כדאי תמיד לזכור שבסופו של דבר, ההקשבה לבן הזוג שבקשר )גם אם אותו בן זוג הוא תינוק...) והאינטראקציה איתו, ועם המציאות המשותפת היא זו שתוביל אותנו לחוויה המספקת והנעימה ביותר!

היכן שיש אילוצים של מציאות, או קשיים אישיים שלא כל-כך נח לשתף עם חברות או אמהות, או שנדמה כי הן אינן לגמרי מבינות או יכולות או בעלות האמצעים והאנרגיות לעזור, כדאי לפנות ליועצות ההנקה שתפקידן הוא לתת יעוץ מקצועי, אישי ותומך באם המניקה ובתינוקה.

 

bottom of page