בעיניי, הנקה היא דרך מדהימה ומופלאה שקיבלנו מהטבע לגדל באמצעותה את ילדינו.
העובר שיוצא מרחם אימו קשור אליה בחבל הטבור. הוא עדיין לא נפרד. כאשר החבל נחתך, הוא יודע לזחול לשד אימו, ושם מתחילה התקשורת בינו לבין אמו. דרך השד.
השד הוא ממש איבר תקשורתי. הוא מקבל מהתינוק מידע על מידת הרעב שלו, על חום הגוף שלו, על המיקרובים הקיימים בסביבתו, ויודע לענות על כך, ולהתאים עצמו באופן דינמי לשינויים שמתרחשים כה מהר בחייו של תינוק.
בעוד שלאם בשלב הזה ההתחלתי עדיין קשה לזהות את סימני התקשורת של התינוק, כי אנחנו המבוגרים התרגלנו לתקשורת מילולית, השד יודע לענות על הסימנים האלה בצורה מושלמת.
הנקה היא עולם שלם. עולם חדש שמתגלה עם האמהות. אין כמעט הנקה שדומה למשנתה. עם הזמן, האם מגלה עוד ועוד, חווה עוד ועוד חוויות.
היא יכולה להרגיש את העוצמה הטמונה בגוף שלה. לגלות את היכולת המדהימה שהטבע נתן לה להעניק לתינוקה את מה שזקוק לו כדי לשרוד, כדי לפרוח.
את הסיפוק הכי גדול אני מקבלת כאשר אני עוברת עם עוד אמא את תחילת הדרך, אשר לא תמיד קלה, לא תמיד ברורה, הרבה פעמים מבלבלת (כמו שקורה לכל אחד מאתנו כאשר הוא נמצא בשלב של שינוי), לפעמים כואבת, לפעמים לא הולכת, לפעמים צולעת או מזדחלת...